נייר עמדה: תפקיד הריפוי בעיסוק בקרב ילדים ומתבגרים עם בעיות אכילה (מרץ 2021)

נייר עמדה

רקע

ריפוי בעיסוק הוא מקצוע טיפולי מקבוצת מקצועות הבריאות, הנסמך על גופי ידע ממדעי העיסוק, הרפואה, החברה וההתנהגות. במהותו המקצוע מקדם בריאות ואיכות חיים באמצעות השתתפות בעיסוקים משמעותיים. עיקר העשייה המקצועית בריפוי בעיסוק מתמקד בטיפול באנשים שעקב עיכוב התפתחותי, מחלה, פגיעה, מוגבלות כלשהי או כל סיבה אחרת, אינם נוטלים חלק בעיסוקים בעלי משמעות (ועדת המתע"מ המחודש, 2016).

אכילה הינה אחד העיסוקים המשמעותיים והמרכזיים בתפקודי היום-יום. זהו עיסוק בסיסי אך מורכב, המערב מיומנויות סנסומוטוריות, קוגניטיביות, התנהגותיות, חברתיות ורגשיות. בחיי היום-יום האכילה חיונית להישרדותו ולרווחתו האישית של הפרט (Christiansen & Hammecker ,2001). על מנת שאכילה תיחשב לתפקודית, עליה להתבצע באופן בטיחותי ויעיל, ולהיות תואמת גיל (Goday et al., 2019).

קושי בביצוע פעולות ופעילויות הקשורות לאכילה בקרב ילדים (Pediatric Feeding Disorder – PFD) מוגדר כלקות באכילה, הקשורה לפגיעה בתפקוד על רקע רפואי, תזונתי, לקות בכישורי האכילה ו/או לקות פסיכוסוציאלית (Goday et al., 2019). לדוגמה, פגים, ילדים עם מחלות נשימה וריאה, מחלות לב מולדות, הפרעות נוירולוגיות, כגון שיתוק מוחין (Adams, 2014), ילדים עם תסמונות ולקויות התפתחותיות, בייחוד אוטיזם (Sharp, 2013), הם בסיכון לפתח לקות אוראלית, ולכן נדרשים להתערבות טיפולית מתאימה ולהתאמות ייחודיות בגן, בבית הספר, בבית או בארוחות מחוץ לבית (Goday et al., 2019).

כשהאכלה ואכילה נחוות כמוצלחות הן מביאות לידי תחושות של הנאה וסיפוק. אך כשהן נחוות כקושי הן מעוררת תחושות של אין אונים ותסכול. אצל אנשים עם מוגבלויות יש לעיתים קושי באכילה בשכיחות גבוהה לעומת האוכלוסייה הכללית (קרן שלם, 2017). נייר עמדה זה מדגיש את המעורבות המקצועית הייחודית של מקצוע הריפוי בעיסוק בכל הקשור לפעילויות האכילה בילדים ומתבגרים, מן הינקות ועד הבגרות. מרפאות בעיסוק הן חלק מצוות רב-מקצועי, מכירות ומכבדות את מומחיותם של הצוותים השונים ופועלות בשותפות מקצועית.

 

מטרות נייר העמדה

  1. להציג את תרומתו הייחודית של מקצוע הריפוי בעיסוק בהתערבות הטיפולית בבעיות אכילה בילדים ומתבגרים.
  2. ליידע אנשי מקצוע ובעלי עניין אחרים בדבר השירותים הניתנים על-ידי מרפאות בעיסוק בתחום זה.

 

רציונל נייר העמדה

אכילה הינה צורך בסיסי קיומי המספק לאדם הנאה, וממלא תפקיד חשוב בתהליכי גיבוש התפיסה העצמית ואיכות החיים. ילדים ומתבגרים מופנים לריפוי בעיסוק להערכה ולטיפול בלקויות שונות הקשורות לאכילה, ומשפיעות על יכולת ההשתתפות שלהם בפעילויות יום-יום באופן שעלול להוביל לפגיעה בבריאותם ובאיכות חייהם,על בסיס הסיווג הבין-לאומי – ICF ו-ICF-CY, (International Classification of Functioning – Disability and health, ICF, 2007 (ICF-CY), World Health Organization (WHO),, Youth Version).

הטיפול בריפוי בעיסוק הקשור ללקויות אכילה מתייחס לשלושה ממדים: מבנים ותפקודי גוף (אדם), פעילות והשתתפות בעיסוקים משמעותיים (עיסוק), סביבות מחיה והקשרים (סביבה פיזית וסביבה אנושית). השפעת שלושת הממדים האלה על ההשתתפות נמדדת במונחים של קידום ועיכוב. לפיכך ההתערבות היא מקיפה, רחבת טווח ונאמנה לתפיסה הכוללנית של הריפוי בעיסוק הרואה את האדם ואת עיסוקיו בסביבות חייו ובהקשרי היום-יום הייחודיים לו.

תפיסה כוללנית זו מחייבת את המרפאים בעיסוק לרכוש ולשמר ידע, כישורים וכלים הנדרשים לטיפול רב ממדי, תוך הידרשות לכל ההיבטים במקביל: להיבטים פיזיולוגיים, קוגניטיביים, רגשיים והתפתחותיים – הקשורים לאדם; להיבטים הקשורים לדרישות פעילויות האכילה השונות – הנוגעים לעיסוק; ולהיבטים הפסיכוסוציאליים, התרבותיים והסביבתיים – הקשורים לסביבה הפיזית והאנושית.

 

הידע המקצועי הנדרש

בעיות באכילה נצפות בקרב ילדים ומתבגרים עם אבחנות רפואיות שונות. מרפאות בעיסוק רוכשות ידע ומיומנויות ספציפיות על מנת לטפל באוכלוסייה עם בעיות אכילה – ידע הקשור באדם: אנטומיה, פיזיולוגיה, נוירולוגיה, מדעי ההתנהגות, התפתחות הילד והמתבגר משלב הינקות ועד הבגרות; ידע הקשור לעיסוק: אכילה ומורכבותה הכוללת יניקה, בליעה, עיסוקים תלויי גיל ותרבות וידע הקשור לסביבות המחיה הפיזיות והאנושיות: טכנולוגיה מסייעת ואביזרי עזר, ארגונומיה, קשרים בין-אישיים, חברתיים ותרבותיים.

באחריות המרפאות בעיסוק ללמוד, לשמר ולפתח את הידע שרכשו במהלך לימודיהן האקדמיים על מנת לספק שירות מקצועי ואיכותי, ובו בזמן להתעדכן באופן שוטף בידע העכשווי בנושאים שצוינו כאן, לרכוש הדרכה, לקיים למידה ולהיות מעורבות במחקרים בתחום.

 

מודלים בבסיס התערבות טיפולית באכילה

ההתערבות הטיפולית של הריפוי בעיסוק מכוונת לשיפור יכולות ההשתתפות של האדם בפעילויות ובעיסוקים משמעותיים, והדגש במסמך זה הוא על פעילויות ועיסוקים הקשורים לאכילה. ההתערבות בריפוי בעיסוק נשענת על מודלים רבים, ובהתערבות בתחום האכילה נתמקד בשלושה מודלים עיקריים:

  1. מודל אדם-עיסוק-סביבה (Person-Environment-Occupation Model – Law, Cooper, Strong et al., 1997). אכילה, הפעילויות הנלוות אליה וההקשרים שבהם היא מתרחשת, הינה אינטראקציה דינמית בין שלושה מרכיבים: האדם, העיסוק והסביבה (Alberta College of Occupational Therapists, ACOT, 2009). הנחת היסוד בבסיס מודל זה היא שהאינטראקציה בין שלושת המרכיבים מגדירה ומאפיינת את מידת ההשתתפות של האדם בפעילויות אלו בסביבות חייו.
  2. מודל "האדם במרכז" (client/family centered) ולפיו המטופל ומשפחתו עומדים במרכז ההתערבות הטיפולית ושותפים פעילים בה. הנחת היסוד בבסיס מודל זה היא שהמשפחה אחראית לבריאות ולאיכות החיים של הילד והמתבגר ושמעורבות המשפחה משפיעה ומקדמת את תפקודו והשתתפותו (American Academy of Pediatrics, 1992).
  3. בכל הנוגע להפרעות אכילה, אחד המודלים המשמעותיים הוא מודל ה-Model Of Human Occupation, כיוון שיש בו שני דגשים משמעותיים לטיפול שהם אינהרנטיים וייחודים לריפוי בעיסוק:
    • א. Volition – מוטיבציית האדם להשתתף בעיסוקים: האופן שבו אדם מפרש אפשרויות ואתגרים, בוחר מה לעשות, חווה את ההשתתפות ועושה לה ניטור לאחר מכן.
    • ב. Occupational narrative – האופן שבו אדם מגדיר את הזהות שלו היא על-פי התפקידים והעיסוקים שהוא פעיל בהם והאופן שהוא פעיל בהם.

 

הערכה

הערכה היא הבסיס לכל תהליך התערבות. הערכה בריפוי בעיסוק מתמקדת בזיהוי ובהגדרת סדרי העדיפויות של האדם ומשפחתו ובגורמים המאפשרים או המעכבים תפקוד והשתתפות. מטרת ההערכה בתחום האכילה היא אפוא לזהות מה הם הגורמים המאפשרים או מעכבים השתתפות בארוחות, בחירת מאכלים, שימוש בכלי אוכל ועוד, וכן מה הם משתני המטלה ו/או המשתנים הסביבתיים המאפשרים או מעכבים השתתפות באכילה.

בשלב הראשון בתהליך ההערכה נאסף מידע על אודות ההיסטוריה הרפואית, ההתפתחותית והעיסוקית של הילד או המתבגר, תחומי העניין שלו, שגרות והרגלים, ונבנה פרופיל עיסוקי הרואה באכילה עיסוק שלם המורכב מפעילויות וממיומנויות רבות. הפרופיל מביא בחשבון את הצרכים ואת הרצונות של הילד ושל משפחתו, את המשאבים העומדים לרשותם, ואת דרישות הפעילויות שיש לבצע. המידע נאסף ממגוון גורמים משמעותיים המעורבים בטיפול בילד באמצעות ראיונות, שאלונים ותצפיות (ראו נספח).

בשלב השני מתבצע ניתוח עיסוקים לגבי כל אותן יכולות ביצוע שעלו בפרופיל העיסוקי. הניתוח הוא ציר מרכזי בכל הערכה של ריפוי בעיסוק, הוא נעשה באמצעות כלי אבחון סטנדרטים ואקולוגיים (ראו נספח) הבודקים את יכולות הביצוע בפרופיל העיסוקי, בסביבות ובהקשרים שונים של אכילה. ניתוח העיסוקים מתחשב ביכולותיו ובמגבלותיו של הילד, במשאבים העומדים לרשותו: משאבים סנסו-מוטוריים, רגשיים והתנהגותיים, ובכללם עצמאות ועבודה עם ההורים. הוא מתייחס לדרישות הקשורות באכילה ובכללן התאמת המרקם (טקסטורה), הבאת האוכל לפה, לעיסה בליעה ועוד, בסביבה נתונה. תוצאות הניתוח מנוסחות במונחים של קידום ועיכוב יכולות השתתפות במצב בריאותי נתון, ומאפשרות קביעת מטרות טיפול וקביעת המלצות להתאמות הדרושות כדי להביא את הילד ואת המתבגר להשתתפות ולביצוע מיטבי (ועדת המתע"מ המחודש, 2016).

 

התערבות טיפולית

מטרת ההתערבות הטיפולית היא  לשפר את יכולות השתתפות במצבי אכילה שונים תוך ביסוס הפעילויות השונות הכרוכות באכילה ובשתייה כעיסוקי יום-יום בטיחותיים, תפקודיים ועצמאיים ככל האפשר. ההתערבות הטיפולית בתחום האכילה יכולה להיות ישירה ו/או עקיפה ולכלול התייחסות למניעה, טיפול פרטני ו/או קבוצתי, הדרכה, חינוך, ייעוץ, ניטור והיוועצות (ועדת המתע"מ המחודש, 2016).

בהתערבות בקשיי אכילה, משלבות המרפאות בעיסוק בין ניתוח הפעילויות והעיסוקים הקשורים לאכילה לבין החשיבה הקלינית המוצגת במודל הסיווג הבין-לאומי,   ה-ICF, בהתאם למצב הבריאותי ולשלב ההתפתחותי שבו מצוי הילד או המתבגר, וביחס לסביבה הפיזית והאנושית שבה הוא חי ומתפקד. ההתערבות הטיפולית מכוונת לשיפור יכולות ההשתתפות של הילד או המתבגר בפעילויות הקשורות לאכילה לבד או בקבוצה (ACOT, 2009; American Occupational Therapy Association, 2017).

בתוכנית התערבות לילדים ולמתבגרים מובאת בחשבון הדינמיקה הייחודית סביב נושא האכילה לאורך השנים, גם באשר לשינויים בדרישות הפעילויות השונות הכרוכות באכילה וגם בהתחשב בדרישות התזונתיות הקשורות לגיל או למצבי חולי ומוגבלות (יפורט בהמשך).

פרופיל עיסוקי מורכב כמו זה הנדרש באכילה מתייחס לכל רצף הפעולות והמיומנויות, החל במיומנויות פיזיות-מוטוריות וחושיות הקשורות לאכילה עצמה, כמו: זיהוי תחושות רעב ושובע, התמודדות עם ריחות וטעמים שונים, מגע במרקמים, הבאת האוכל לפה, עיבודו ובליעתו, דרך מיומנויות קוגניטיביות, כמו: תכנון ארוחה, הבנת סיטואציה של ארוחה, לדעת מה נדרש בה, וכלה במיומנויות התנהגותיות רגשיות, כמו: תקשורת עם אחרים ואכילה משותפת, פיתוח ושימור הרגלי אכילה תקינים, שמירה על בריאות ומשקל תקין, קיום נימוסי שולחן, אימוץ סגנון אכילה מקובל מבחינה חברתית ותרבותית. עם בניית הפרופיל העיסוקי, יש לבחור פעילויות רלוונטיות, לעבוד ולשפר, לספק התאמות ולהדריך.

 

התערבות ריפוי בעיסוק בתחום האכילה על רצף הילדות תכלול כמה יסודות מרכזיים, לדוגמה:

  • ניתוח פעילות וניתוח עיסוקי של מיומנויות ויכולות של הילד ובכלל זה התייחסות לתנאי הסביבה האנושית והפיזית שלו.
  • איסוף מידע ובניית תוכנית טיפול בשיתוף עם ההורים.
  • התערבות על פי מטרות בתוכנית הטיפול.
  • התאמת סביבה ואביזרים.
  • הדרכת הורים וצוות.

 

בגילאים השונים, טיפול ריפוי בעיסוק יתמקד ב:

פגייה

  • הדרכה להאכלה בהתאם לסימנים שמציג הפג, בהתאם למנחים המותאמים לו תוך חיזוק האינטראקציה בין הפג להורה ובדגש על סינכרוניזציה וקשר עין.

תינוקות ופעוטות

  • הדרכה לתנאי אכילה מיטביים: זמנים, מנח, סנכרון ועידוד אינטראקציה והקשבה לסימני התינוק/פעוט.
  • עידוד עצמאות באכילה על ידי שיפור תפקודים מוטוריים ותחושתיים.
  • הדרכה לגבי שלבי מעבר: למוצקים, לאכילה עצמאית, בדגש על היבטים מוטוריים-תחושתיים.
  • ייעוץ להתאמת טכנולוגיה מסייעת ואביזרי עזר והתאמות במטלה ובסביבה.

ילדים בגילאי הגן

  • עידוד עצמאות באכילה על ידי שיפור תפקודים מוטוריים ותחושתיים: שיפור מניפולציות מוטוריות עדינות, התאמת אביזרי עזר, כמו סכו"ם וצלחת מותאמים.
  • עידוד אכילה מגוונת ופחות בררנית, שיפור יכולות תקשורת והשתתפות בארוחות בגן.
  • קבוצות טיפוליות, לדוגמה: התנסות במיומנויות שונות, החל מתכנון הארוחה, דרך הכנתה וכלה באכילה בצוותא, תוך אימון ושימוש בתפקודים ניהוליים ומיומנויות קוגניטיביות. הקבוצות תתנהלנה בסביבה המעודדת התנסות, תקשורת ושיתוף פעולה.
  • התאמת הישיבה והכיסא.
  • התאמת סביבת הגן בזמן הארוחה, בהיבט הפיזי, התחושתי והקוגניטיבי, לדוגמה: ארגון מתאר החדר והמעברים בו, השימוש בריהוט ובחפצים לתמיכה בהתמצאות והיכולת להישאר ישובים למשך זמן הארוחה, בהקשר להיבט הקשבי.
  • שימת דגש על ההיבט החושי באמצעות תאורה, רעש, טמפרטורה, ריח ומרקמי מזון.
  • התייחסות להיבט ההתנהגותי-חברתי בהתאם לאינטראקציה הנדרשת מן הילד בזמן הארוחה ובמעברים בין הארוחה לפעילויות אחרות.
  • הדרכת צוות הגן ותיאום בין כל אנשי הצוות המעורבים על מנת לשפר את ההשתתפות של הילדים בכל רצף הפעילויות הקשור לאכילה.

ילדים ומתבגרים בגילאי בית הספר

לבד מן הפעולות שצוינו כאן יתמקד טיפול הריפוי בעיסוק גם ב:

  • קידום אכילה המותאמת לגיל מבחינת העצמאות באכילה ומבחינת מגוון המזון.
  • קידום אכילה מגוונת ופחות בררנית.
  • התאמת הציוד והסביבה.
  • מתן תשומת לב למרכיבים התנהגותיים-חברתיים, כגון: השתתפות פעילה בארוחות עם משפחה וחברים באירועים שונים, עזרה בהכנת ארוחות בבית, תרגול אכילה נכונה ושמירה על משקל תקין ועוד.

ובאשר לתחום הייחודי של ילדים ונוער עם הפרעות אכילה, השתתפות בארוחות שאמורה להיות חוויה נעימה, יכולה להיעשות לחוויה מתסכלת ומפחידה כשהפעילות אינה מותאמת ליכולות ולמשאבים של הילד או המתבגר .(Mandy, 2018) כמרכיב אחד ייחודי בעבודה הרב מקצועית עם אוכלוסייה זו, תפקיד המרפאים בעיסוק יתמקד:

  • בהתייחסות לממדים התנהגותיים הנלווים לאכילה ובהתאמת דרישות ההשתתפות בפעילויות ובעיסוקים, על מנת לסייע לילד ולמתבגר להפוך את האכילה לעיסוק שגרתי ולצקת בו משמעות נורמטיבית.
  • התייחסות וטיפול בליקויים הסנסו-מוטוריים, קוגניטיביים ותפקודים ניהוליים הקשורים לאכילה.
  • פיתוח מעורבות בעיסוקים משמעותיים כדי להביא ל: (1) הפחתת העיסוק בהפרעת האכילה, תוך "ההתרחקות מן הצלחת", (2) פיתוח הגדרה עצמית וזהות אישית רחבה, (3) פיתוח עצמאות, תחושת מסוגלות, שליטה וחיזוק הביטחון העצמי, (4) עבודה על דפוסי התנהגות בלתי מסתגלים דרך עיסוקים שונים.

 

סיכום

אכילה היא צורך בסיסי, חשוב ומרכזי בתפקודי היום-יום של האדם, וחיונית להישרדותו ולרווחתו האישית. קשיים באכילה ובפעילויות הקשורות אליה עלולים להוביל לפגיעה בבריאותם ובאיכות חייהם של ילדים ומתבגרים, ולהשפיע על יכולתם להשתתף בעיסוק בסיסי וחשוב זה, ובו בזמן להשליך על יכולתם להשתתף בעיסוקים חשובים ומשמעותיים אחרים.

מרפאות בעיסוק מובילות תהליכי הערכה והתערבות בתחום האכילה כחלק בלתי נפרד מעבודתן לקידום תפקוד ולשיפור יכולות השתתפות של האדם בכל פעולות היום-יום הבסיסיות (BADL), האינסטרומנטליות (IADL) והמתקדמות (AADL).

ההתערבות בריפוי בעיסוק מתועלת לשלושה ערוצים עיקריים:

  • הערכה בהיבטים של תפקוד והשתתפות, ניתוח פעילות ועיסוקים.
  • התערבות המכוונת לקידום תפקוד ושיפור יכולות השתתפות.
  • התערבות המכוונת למניעת הידרדרות תפקודית.

מרפאות בעיסוק תופסות את האכילה כעיסוק שלם המורכב מפעילויות וממיומנויות שונות שרוכשים ילדים ומתבגרים במשך חייהם. כלי ההערכה והטיפול העומדים לרשות המרפאות בעיסוק, וניתוח מיומנויות הקשורות לאכילה כפרופיל עיסוקי שלם, נועדו לאפיין את יכולות התפקוד של הילד והמתבגר ולבנות בעבורו תהליך טיפולי מותאם וממוקד מטרה. חלק בלתי נפרד מן המטרות הקשורות לאכילה, הוא הבניה, שימור ושיפור ההשתתפות וההתנהלות החברתית במגוון מצבים שבהם יש לפעילויות אכילה משמעות ייחודית. למשל: אירועים, ארוחות משפחתיות, הכנת מזון, קניית מזון, הליכה למסעדות.

מרפאים בעיסוק מעורבים בטיפול באכילה גם בקרב מבוגרים. מומלץ להרחיב בעתיד את נייר עמדה זה גם לטיפול באכילה בריפוי בעיסוק בקרב מבוגרים.

 

כותבות: אורלי בר, ענת דרורי, שמעונה לב-און, נירית ליפשיץ, ברניס מאירס, נטע מריל, עדי קופר

ייעוץ: אורלי בוני, מעיין כץ, יעל ניסן

 

נייר עמדה זה נסקר ואושר על-ידי חברות הוועדה המקצועית העליונה.

 

מקורות

ועדת המתע"מ המחודש (2016). מסגרת העשייה המקצועית בריפוי בעיסוק בישראל – מרחב ותהליך. תל-אביב: העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק.

 

חוויית האכילה וההאכלה, חוברת הדרכה לטיפול באנשים עם מוגבלותתדריך אכילה מיטבית. יחידת הבריאות במנהל מוגבלויות משרד הרווחה וקרן שלם. מדריך מקוון. (2017). הוצא מתוך: https://www.kshalem.org.il/pages/item/1615

 

American Academy of Pediatrics (1992). Ad Hoc Task Force on Definition of the Medical Home. The medical home. Pediatrics, 90,774.

Adams RC, Elias ER. Council On Children with Nonoral feeding

for children and youth with developmental or acquired disabilities.

Pediatrics 2014, 134, e1745–62.

American Occupational Therapy Association (2017). The Practice of Occupational Therapy in Feeding, Eating, and Swallowing. The American Journal of Occupational Therapy, 71(Suppl. 2), 7112410015p1-7112410015p13. doi:10.5014/ajot.2017.716S04

 

 Alberta College of Occupational Therapists (ACOT) (2009). Occupational Therapists' Role in Feeding, Eating, and Swallowing. Retrieved from http://docplayer.net/38693208-Occupational-therapists-role-in-feeding-eating-and-swallowing.html

 

Christiansen, C. H. & Hammecker, C. L. (2001). Self-care. In B. R. Bonder & M. B. Wagner (Eds.), Functional performance in older adults (pp. 155-157). Philadelphia: F. A. Davis.

 

Goday, P. S., Huh, Y.Y., Colleen.  AST, Dodrill, L. P., Cohen, S. S., Delaney,         A. L.Feuling, M. B., Noel,R. J., Kenzer, E. G. A., Kessler, D. B.,  de    Camargo, O. K., Browne, J. & Phalen, J. A. (2019) Pediatric Feeding    Disorder—Consensus Definition and Conceptual Framework. Journal of Pediatric Gastroenterology and Nutrition, 68(1), 124-129.

 

Higashijima, M. (2010). Influence of age and bolus size on swallowing function: basic data and assessment method for care and preventive rehabilitation. American Journal of Occupational Therapy, 64(1), 88-94.

 

Juckett, L. A., & Robinson, M. L. (2019). The Occupational Therapy Approach to Addressing Food Insecurity among Older Adults with Chronic Disease. Geriatrics, 4(1), 22.

 

Korth, K., & Rendell, l. (2015). Feeding Intervention. In J. Case-Smith

       and J. C O'Brien (Eds.), Occupational Therapy for Children (7th  Ed.) (pp. 389- 415). Missouri: Elsevier, Mosby.

Gary Kielhofner ,(1980). The model of human occupation (MOHO)

Law, Cooper, Strong (1997) Person-Environment-Occupation Model –-

Lukens (2002). Brief Autism Mealtime Inventory (BAMBI). J Autism Dev Disord (2008) 38, 342–352

Mandy, A., Sims, T., Stew, G., & Onions, D. (2018). Manual feeding device experiences of people with a neuro-disability. American Journal of Occupational Therapy, 72(3), 1-5.

Plastow, N. A., Atwal, A., & Gilhooly, M. (2015). Food activities and identity maintenance among community-living older adults: A grounded theory study. American Journal of Occupational Therapy, 69(6), 1-10.

Pouyet, V., Giboreau, A., Benattar, L., & Cuvelier, G. (2014). Attractiveness and consumption of finger foods in elderly Alzheimer’s disease patients. Food quality and preference, 34, 62-69.

Praveen, S., Goday, S, Y., Silverman, H. A., Lukens, C. T., Dodrill, P., Cohen, H. S., Delaney, A. L.,  Feuling, M. B., Noel, R. J., Gisel, E., Kenzer, A., Kessler, D. B., de Camargo, O. K., Browne, J., & Phalen, J. A. (2019). Pediatric Feeding Disorder: Consensus Definition and Conceptual Framework. Journal of Pediatric Gastroenterology and Nutrition, 68(1), 124-129.

Sergi, G., Bano, G., Pizzato, S., Veronese, N., & Manzato, E. (2017). Taste loss in the elderly: Possible implications for dietary habits. Critical reviews in food science and nutrition, 57(17), 3684-3689.

Sharp,  W. G., Berry, R. C., & McCracken, C. (2013). Feeding problems and

nutrient intake in children with autism spectrum disorders: a misanalysis and comprehensive review of the literature. J Autism Dev Disorder, 43, 2159–73.

Wood, W., Womack, J., & Hooper, B. (2009). Dying of boredom: an exploratory case study of time use, apparent affect, and routine activity situations on two Alzheimer's special care units. American Journal of Occupational Therapy, 63(3(, 337-350.

World Health Organization (2001). International Classification of FunctioningDisability and Health (ICF). Geneva: Author.

World Health Organization (2007). International Classification of Functioning, Disability and Health: Children and Youth Version. Geneva: Author.

Juckett, L. A., & Robinson, M. L. (2019). The Occupational Therapy Approach to  Addressing Food Insecurity among Older Adults with Chronic Disease. Geriatrics, 4(1), 22.


 

נספח

יש כלי הערכה רבים בתחום האכילה. מובאים כמה כלים המצויים בשימוש תדיר יותר בישראל.

שאלונים לאיסוף מידע בתחום האכילה

  1. שאלוני הורים שפותחו במרפאות המטפלות באכילה.
  2. AEQ Autism Eating Questionnaire – שאלון הרגלי אכילה לילדים על הספקטרום האוטיסטי (2012). ד"ר עינת גל, רותם גל-מישאל, ד"ר אורית סטולר.

3.The Pediatric Eating Assessment Tool – PEDI-EAT, Thoyre et al., 2014  – שאלון אכילה להורים לאיתור קשיי אכילה.

  1. Lukens & Linscheid, 2008 ,Brief Autism Mealtime Inventory (BAMBI) – שאלון להורים לילדים עם אוטיזם.

ניתוח המידע הנאסף בתצפית

, Sellers et al., 2017  Eating and Drinking Ability Classification System – EDACS  סיווג הקשיים באכילה בקרב ילדים עם שיתוק מוחין.

  1. תצפית אכילה למרפא בעיסוק, יעל פרס שידלובסקי. נספח 6, עמ' 33-30 מתוך: חוויית האכילה וההאכלה, חוברת הדרכה לטיפול באנשים עם מוגבלות – תדריך אכילה מיטבית. יחידת הבריאות במנהל מוגבלויות משרד הרווחה וקרן שלם, יוני 2017.

 


הערה: נייר עמדה זה נכתב בלשון נקבה, אך פונה לשני המינים.

הערות שוליים