אני מזמינה אתכם לדמיין איתי, ובבקשה תחשבו הכי רחוק שרק אפשר. "חדר כושר ריפוי בעיסוקי". המטופל שלכן צריך לתרגל? הוא יגיע לחדר כושר מיוחד, ואתן תעקבו אחרי התירגול באמצעות טכנולוגיה וחיישנים, מרחוק. באמצעות אפליקציה הוא יידע (או ה care giver שלו, נגיד הוריו) מה עליו לתרגל ואתן תדעו מה הוא עשה ובמה הוא התקדם. תוכלו לעקוב אחר ההתקדמות שלו באמצעות טכנולוגיה ולחדד מטרות טיפול להמשך. כך נוכל לעבוד מול יותר מטופלים לשבוע, נתיישר עם המגמה העולמית של "מטופלים ולקיחת אחריות על עצמם ועל הטיפול" ונקצר זמני המתנה באופן משמעותי.
נשמע כמו חלום רחוק? מעלה שאלות על הטיפול המסורתי? חדשני מידי? טכנולוגי מידי? התשובות הן כמו תמיד, שנויות במחלוקת.
אז קודם כל וידוי; כדי לכתוב את טור זה, השתמשתי ב chat Bing. כלומר, לא ממש לכתוב, אלא לקבל ידע ורפרנסים מה קורה בעולם. בשיחה שניהלתי מול AI, ביקשתי ממנו לחזות טרנדים ודרכי טיפול חדשניים בריפוי בעיסוק. אז היו דברים לא מדויקים, היו ציטוטים שלי מטורים קודמים (אמא, אני בChatGPT-!!) אבל גם היו דברים מרתקים. ובעיקר, היו המון דברים שהם לא הטיפול המסורתי. לא המרפאה בעיסוק שניצבת מול מטופל, אחת על אחת, בקליניקה. גם לא בטיפול קבוצתי וגם לא במה שאנחנו מכנות, one on many כמו במחלקות שיקום.
והאמתי, שמחתי לגלות את מה שאני כבר יודעת. בעתיד, הלא מאוד רחוק, לא תהיה לנו את הפריוולגיה לטפל אחד על אחד. "הצרכים עולים וגדלים והמשאבים הולכים וקטנים", אמרה לי מיטל קרני בוכמן, מייסדת שותפה בחברת קוגנישיין.
והסיבה שהזמנתי אותה לטור הפעם, היא כי מיטל מדברת את אותו חזון. החברה שלה לא עושה חדר כושר טיפולי והמטופלים לא מחוברים עם חיישנים שמדווחים למרב"ע מהי ההתקדמות, אבל העקרונות של קוגנישיין דומים לדוגמא העתידנית שכתבתי בתחילה. "אין לי כוונה שהמוצר יחליף מרפאה בעיסוק, אבל כן למקסם את היכולות שלה ואת היעילות שלה". אז איך זה עובד אצל מיטל? על קצה המזלג: קוגנישיין היא מערכת התערבות חכמה ומותאמת אישית, המשפרת את חווית הטיפול, מעלה את המוטיבציה, מגבירה את תחושת המסוגלות ומקדמת הצלחה. המערכת משלבת בין תחומי עניין לבין העדפות המטופל לצרכיו ולמטרות הטיפול (מתוך האתר). בהתחלה הם היו "הנטפליקס של הטיפולים" או "ארון המרפאה בעיסוק, מלא באינסוף אמצעי טיפול". אך עם התפתחות המוצר, מיטל הבינה שהם עונים על צורך גדול יותר; "הזרועות של המרפאה בעיסוק מתארכות לאחרי המפגש, לתרגול שלו בבית. כל התהליך של דיוק המטרות, לא צריך לקרות בעוד מפגש, אלא באמצעות טכנולוגיה. אחד הדברים המשמעותיים ביותר מבחינתה, הוא התרגול העצמי.
ואני מסכימה. בעוד כמה שנים, האוכלוסייה רק תגדל ותגדל, והצרכים יעלו, כלומר גם יהיו יותר אנשים בעולם וגם יותר מהם יתבקשו לקבל טיפול ריפוי בעיסוק. לא משנה כמה פקולטות חדשות נפתח, זה עדיין לא יספיק. מה כן? להגדיר מחדש את דרך הטיפול, או יותר נכון, את הדרך בה אנחנו נותנים שירות טיפולי למי שזקוק. מה עוד? להכניס טכנולוגיה והרבה. חפשו גם אתם ב ChatGPT טרנדים וגלו לאן העולם הטיפולי הולך – שימוש בטכנולוגיות לבישות (כמו שעון חכם וחיישנים), טיפול מרחוק (טלפוני, זום ועוד), העברת אחריות הטיפול למטופל, וזה אומר שהוא יודע בדיוק מה המטרות וכ-80% מהתרגול הוא מבצע לבד. כך מרפאה בעיסוק יכולה לפגוש ולהעניק שירות ליותר מטופלים כל שבוע, למשל.
אנחנו, כמרפאות בעיסוק, לא נעלם מהעולם. אף מכונה לא תחליף אותנו, כיוון שאף מכונה לא רואה את האדם באופן הוליסטי ויודעת לדייק מטרות, להתאים דרכי טיפול, לפתח קשר אנושי ואמון שנדרשים לטיפולים. אף מכונה לא יצירתית כמו מרפאה בעיסוק ויודעת לשלב דיסציפלינות, להילחם על צדק עיסוקי, ולפתח מודלים התערבותיים. אבל, אני באמת מאמינה, שהתפקיד המסורתי שלנו, דרך הטיפול המסורתית, בקליניקה, היא עם מועד תפוגה. זה קורה בעולם וזה יקרה גם פה.
חברת קוגנישיין של מיטל (ונמרוד, השותף שלה) הם בין החלוצים בתחום, והם עובדים כבר עם גופים רבים, כמו אלי"ן ובית חולים רעות (שאיתם הם חתמו על הסכם ייחודי, בו מתקיים גם מחקר קליני), כללית ומאוחדת. הם מציגים דרך אחת, חדשנית מאוד, לייעל את הטיפול המסורתי על ידי שימוש בטכנולוגיה. זה לא טיפול מרחוק, זה מודל היברדי, בדרך זו, הם מאפשרים זמני מפגש קצרים יותר ובמרווחי זמן ארוכים יותר.
אני בטוחה שיש עוד דרכים רבות להתחדש במקצוע שלנו. נכון, זה לא חייב להיות עם טכנולוגיה. נכון, זה לא חייב להיות מהפך. אני רואה את זה יותר כ-אבולוציה של המקצוע. אך לעומת האבולוציה שהאנושות עברה, פה זה יהיה על ספידים. כי זה העולם שאנו חיים בו. הקצה מהיר והצרכים עולים.
אז מה עושים? כל מה שאנחנו רק יודעות לעשות; לחשוב יצירתי (פתרונות חדשים) ולראות את צרכי המטופל (זמני המתנה למשל). ומה עוד? כל מה שאנחנו לא מתורגלות כל-כך לעשות; לחשוב מחוץ לקליניקה, לחבור לאנשי מקצוע שהם לא מרב"עות, להכניס טכנולוגיה, ובעיקר – להבין לאן העולם הולך וכמה שעת טיפול שבועית של מטופל ומטפלת זה משהו שבעתיד יהיה מאוד פריוולגי. מבחינת גודל האוכלוסיה, המשאבים והצרכים.
אז אני אשאל שוב; האם הטיפול המסורתי בריפוי בעיסוק פה כדי להישאר? לדעתי לא. ואנחנו צריכות להיערך לכך. לטובת המטופלים שלנו ולטובת המקצוע.
מכירות עוד מרפאות בעיסוק שמדברות חדשנות? ספרו לי בבקשה: efratgubi@gmail.com
