חדשנות בריפוי בעיסוק!

חדשנות. נראה כי זו המחמאה הכי גדולה שניתן לתת היום. "בית ספר חדשני" "טכנולוגיה חדשנית" "זוהי שיטה חדשנית" "עיר חדשנית" "טיפול חדשני".
אין תחום שזה לא שם. כולם רוצים להציג חדשנות. ויש לכך סיבה. נראה שאנחנו חיים בעידן בו אנחנו מנסים לשנות, להתנתק מהמסורת, להתרחק מהעולם הישן ולהביא את עצמנו לעולם החדש.
חדשנות מסקרנת אותי.
כל דבר חדשני מעורר בי את בלוטות העיניין, את ההערכה שלי לאנשים שחזו את העתיד, שראו קדימה ויכלו להבין את הצרכים של העולם החדש ופיתחו מוצר/תהליך/מוסד חדשני.
בטור חדש, אעסוק בחדשנות בריפוי בעיסוק. אני אצא לחקור וללמוד ממרפאות בעיסוק חדשניות, שמביאות את התוכן המסורתי, את הידע האקדמי, את הניסיון הקליני – אל תוך העולם החדש.
לפני שאני יוצאת לדרך, אני שואלת את עצמי מספר שאלות. החשובה בעיני היא האם בכך שנביא חדשנות לריפוי בעיסוק, אנחנו מתנתקות מהטיפול המסורתי? מהטיפול המוכר של אחד על אחד, על שטיח, על מזרון, ליד השולחן. ואם כן, אם אכן אנחנו מתנתקות משם, האם זה טוב? ואם כן, אז למי?
השאלה השניה היא בכלל מהי חדשנות. הלכתי קצת לספרות להבין מהי חדשנות ומצאתי הגדרות מעניינות.
חדשנות מוגדרת לרוב כיכולת להפוך רעיונות יצירתיים לבעלי ערך מועיל, העלאת רעיון יצירתי והטמעתו והיכולת לחשוב ולפעול אחרת באופן מועיל (Peters, 1997). רגע, יותר מידי מילים. בואו נפרק את זה. לוקחים רעיון (יצירתי) והופכים אותו למועיל.
איך זה קשור לחדשנות? הלכתי לחפש עוד הגדרה.
מצאתי אחת מעניינת מתוך האגף לאיכות ומצוינות בשירות המדינה. הם מגדירים כך: "הוספת ערך באמצעות רעיון "פורץ דרך" בנושא ייעודי שחורג ממסגרות החשיבה המקובלות..". ובכן. אני מתחילה להבין.
לוקחים נושא או ערך שרוצים לקדם (למשל ה- well being  של המטופלים שלנו) ומקדמים אותו באמצעות רעיון שפורץ את החשיבה המקובלת (למשל אפליקציה, טיפול אונליין, הנגשת ידע, קידום בריאות בקהילה).
זה כבר נשמע יותר חדשנות.
העולם מתקדם ומתקדם מהר. מצד אחד נהיינו בני אדם מודעים יותר, מעריכים תהליכים, אנחנו יותר קשובים לאני הפנימי שלנו, לצרכים שלנו כפרטים, נלחמים על העקרונות שלנו וקצת פורצים את גבולות העדר. מצד שני, הכל קורה מהר. כאן ועכשיו. אם זה לא סרטון של 20 שניות ומטה, לא נצפה בו, אם האתר איטי ונתקע, לא אקנה חולצה אונליין, אם המרפאה בעיסוק לא יכולה להתחיל עם הבן שלי מחר, אחפש מישהי אחרת.
מבלבל. מאוד. אבל נראה לי שזה בדיוק מה שהחדשנות בריפוי בעיסוק מזמנת לנו. להתנהל בעולם הדואלי הזה בדיוק. מצד אחד, המסורת, התהליכים, הכניסה לעומקים הרלוונטיים, (למשל; ההבנה שמטופל עם CP צריך הרבה חזרות מוטוריות על מנת להתקדם, שמטופלת על הרצף זקוקה לשנים של קבוצות חברתיות על מנת להבין את הציניות של החברים שלה), ומצד שני, לפעמים רעיון מהפכני יכול לקדם תהליכים גם בצורה אחרת. פחות מסורתית ממה שהכרנו. אבל רגע, זה לא נמדד רק בעיניין של זמן. חדשנות היא לא רק קיצור תהליכים וייעול. מה היא עוד? הרי חדשנות היא גם חדשנות חברתית (למשל שלט בכניסה לבית ספר שאומר "ברוכות הבאות" הוא חדשני, צעצועים שהם gender fluid  זה חדשני). כנראה שהתשובה היא גם גם וגם.
אני יוצאת למסע הזה מאוד סקרנית ומזמינה גם אתכן ואתכם להצטרף אליי. ללמוד ולהכיר את אבולוציית המקצוע שלנו, ומה שמרתק, שזה קורה עכשיו. האבולוציה כבר פה ואנחנו בעידן בו השינויים קורים נגד איננו. אני מרגישה שאין לנו ברירה אלא ללמוד את זה, להבין את החדשנות שהעולם החדש מזמן לנו ולראות אנחנו יוצקות את התוכן ואת הרלוונטיות שלנו לתוך כל זה.
דרווין אמר: "זה לא החזק ביותר ששורד, גם לא האינטליגנטי ביותר. שורד הוא מי שיודע להתאים את עצמו לשינויים בצורה הטובה ביותר". אז כדי שהריפוי בעיסוק יישאר מקצוע רלוונטי גם בעוד עשרים ושלושים שנים, בואו איתי להבין מהי חדשנות בריפוי בעיסוק.