זה לא טור על שילב ועינת דותן זך
כלומר זה כן. אבל אני בוחרת לדבר על משהו יותר גדול מזה, שעשתה פה מרפאה בעיסוק.
אחרי פגרת אביב של כתיבת המדור, אני שמחה לחזור עם טור שיתאר מיזם מדהים, מרגש וחדשני של עינת דותן זך ושיתוף פעולה עם רשת שילב.
אבל השיתוף פעולה הזה הוא נקודתי ומ-פעילות נקודתית יותר קשה לנו ללמוד ולעשות בעצמנו. הרי לא נסיים לקרוא את הטור ונלך להציע את שירותינו לשילב, נכון? זה כבר לא יהיה חדשני. אז ספוליר: אני הולכת לדבר על זיהוי מגמות.
אבל נתחיל בסוף: לפני כשבועיים, רשת שילב יצאה עם בשורה; קולקציית easy to wear – קולקציה נגישה, קלה ללבישה – הראשונה בישראל.
זוהי קולקציה שמוגדרת בעולם כאופנה מכלילה – המתאימה לכלל אוכלוסיית הילדים, עם מוגבלויות וללא. לילדים עם מוגבלות זמנית, כמו גבס על אחת מהגפיים או עם מוגבלות קבועה כמו שיתוק מוחין, לקות שמיעה או ראיה, שימוש באביזר רפואי כמו גסטרוסטום (כפתור הזנה) וילדים עם רגישות תחושתית. היא מעודדת תפקוד עצמאי, מספקת אפשרויות לבוש אופנתיות ופונקציונליות כאחד ומקדמת, תחושת שייכות וקבלה בקרב אנשים עם יכולות תפקודיות שונות (מתוך https://www.ice.co.il/consumerism/news/article/962389).
לקולקציה הזו הייתה שותפה משמעותית, אשר הגתה ויזמה את המהלך והיא עינת דותן זך, מרפאה בעיסוק, יועצת נגישות אופנה וסטייליסטית אישית.
אז איך היא עשתה את זה?
לפני שנצלול לתיאור מקרה של עינת, אני רוצה להציע תשובה. "איך היא עשתה את זה"? בשתי מילים: זיהוי מגמות. בשלוש: זיהוי מגמות חברתיות. אבל מה זה? ואיך עושים את זה?
הרי אם נזהה את המגמה הבאה, את הטרנד שהולך לבוא, נוכל באמת לייצר חדשנות. נוכל באמת להיות במקומות הנכונים, גם בתחומים שלנו.
זיהוי מגמות, או חיזוי טרנדים, זאת משימה מורכבת, שלא אנחנו, כמרפאות בעיסוק אמורות או יכולות לעשות. יש לזה אנשי מקצוע, אנליסטים, כלים כמו google trends, טרנדולוגים (יש מקצוע כזה!), יש תחום כזה באקדמיה והוא נקרא עתידנות (Future studies). אנחנו לא רוצות או צריכות להיכנס לשם, אלא אם כן אנחנו שוקלות הסבה מקצועית.
אז מה כן?
פניתי להדס איתן, חברה וקולגה, סמנכ"לית למידה בחברת בילדאין, חברה המתמחה בהכנסת חדשנות לארגונים וביקשתי ממנה את ה"שני סנטים" שלה לגבינו, המרפאות בעיסוק. "להתעדכן כל הזמן במגמות כדי לעשות זום אאוט ולדבר כל הזמן עם הלקוחות כדי לעשות זום אין".
טוב, מה הדס ניסתה להגיד פה? כי ספולייר פעם שניה; זה בדיוק מה שעשתה עינת דותן זך.
אז מישהי שהיא חוזת טרנדים, מישהו שהוא עתידן – הם כבר יעשו את העבודה מראש. ומה עלינו לעשות כנשות מקצוע שרוצות להישאר מעודכנות? עלינו להבין לאן הרוח נושבת בתחומים שלנו; לפזול לחו"ל, לקרוא באנגלית, ללכת לכנסים (לא רק של מרפאות בעיסוק), לחבור לאנשי מקצוע נוספים שעוסקים בקהלי יעד דומים. זה זום אאוט. מה זה דורש מאיתנו? ניחשתן נכון! לצאת מהקליניקה! (שוב פעם אני עם זה, כן כן). ותנו לי לצטט משפט שכבר שמעתן פה בטור: "זה לא המין הכי חזק ששורד, וגם לא הכי חכם, אלא זה שמגיב הכי מהר לשינוי" (צ’ארלס דרווין).
רוצה להיות פה גם עוד 20 שנים? אל תישארי מאחור ונסי להבין לאן הרוח נושבת, מבחינת טרנדים. למה? כי ההורים של המטופלים שלך בעוד 5 שנים היום בני 20 וקצת. כי האדם שיבחר בך ובמחלקת השיקום שלך בעוד 10 שנים, היום (אולי) בן 7. והם הלקוחות שלך. והם רוצים את הכי טוב והכי מעודכן. אנחנו נשות מקצוע. מקצועיות. כתבתי על זה בטור על כסף וריפוי בעיסוק. זה חלק חשוב במי שאנחנו.
אז הכירו את עינת דותן זך. מרפאה בעיסוק שמגדירה את עצמה "לא טיפוסית". "אני לא מחכה, אני כל הזמן בלמידה, לומדת כלים חדשים כל הזמן, ומיישמת אותם בפרויקט הבא שלי. אני נכנסת למקום חדש, גם אם אני לא יודעת בו הכל, לומדת ואז מיישמת". "את תחום הסטיילינג למדתי באופן אישי, ללא קשר לריפוי בעיסוק. מישהו אמר לי בלימודים שקהל היעד הוא אנשים עם מוגבלות. ואז הגיעה הקורונה. אנשים בקורונה לא עושים כלום? אני הפוך. קראתי המון, כל הזמן הייתי בוובינרים, צרכתי תוכן, נחשפתי לעוד תחומים, כמו פסיכולוגיה של האופנה, כלים נוספים ואז נחשפתי לתחום של adaptive fashion או בעברית אופנה נגישה. הבנתי שזה עולם התוכן שלי. בתור מרפאה בעיסוק יש לי פה המון כלי עבודה, יחד עם נושא הנגישות שאני מכירה, יחד עם השיח החדש על המודלים של הסביבה כמגבילה את האדם עם המוגבלות ובגדים זה לגמרי סביבה, והכל התחבר – נגישות, סטיילניג, תפקוד, פסיכולוגיה והבנתי שאני יכולה לקחת את זה לשלב הבא".
עינת, תנו לנו במשפט מה זה בכלל אופנה מכלילה? "אופנה מכלילה זו אופנה שלוקחת בחשבון בתהליך הייצור שלה, קבוצות נרחבות של אנשים, בניהם אנשים עם מוגבלות ומבוגרים".
אז אם תהינו מה זה זום אאוט שהדס דיברה עליו – אז לחלוטין זה בדיוק זה. עינת עשתה זום אאוט מהמקצוע, אך נשארה עם הכלים שלה כמרפאה בעיסוק וחיברה הכל יחד. עכשיו הזמן לעשות זום אין, לרמת הלקוח.
איך עושים את זה?
אז עינת פנתה לרשת שילב. זו לא הייתה הרשת הראשונה. תמיד ההצלחה מורכבת מהמון אי הצלחות. וכך היה. היא בנתה מצגת, תמונות של מקרים מהעולם, מהי הגישה שלה בתחום ומה זה בכלל אופנה מכלילה ולמה זה חשוב או רלוונטי, והלכה לחפש שותפים להוציא את החלום לפועל. "יום אחד נכנסתי לשילב וראיתי שיש להם פריטים שהם כביכול אופנה מכלילה ואף אחד לא יודע מזה (בנדנות לריור, תפרים שטוחים, סגירה של תיקתקים בפטנט ועוד). כתבתי על זה פוסט וראתה את זה קולגה, שאמרה שהיא יכולה לחבר אותי אליהם. הרמתי טלפון למעצבת הראשית של שילב וסיפרתי לה על זה. משם זה התגלגל למנכ"ל, זומנתי לפגישה ויצאנו לדרך".
מה היה הזום – אין במקרה של עינת? ההתאמה לצורכי הרשת. שילב מייצרת בגדי תינוקות וילדים צעירים. היא הבינה את שילב כלקוח וצרכיו, הבינה את הלקוחות העתידיים וצרכיהם ואחרי עבודה מאוד ממוקדת, בשיתוף של הצוות המקצועי של הרשת, הושקה הקולקציה הנגישה לילדים הראשונה בישראל.
אז תודה לעינת, שנתנה לנו שיעור על זיהוי מגמות. במקרה שלה, היא זיהתה את המגמה האופנתית, הבינה את הכלים ה"ריפוי-בעיסוקים" שהיא יכולה לתת, המשיכה ללמוד, להתמקד מצד אחד ולהתרחב מצד שני. ככה מייצרים חדשנות.
ומה יפה פה? שזה התחיל מתחום עניין אישי – אופנה. וכן, גם הבנה שלבגד יש תפקיד מרכזי בחיי היום יום של כולנו. כי בסוף, כדי לייצר אימפקט, משמעות, השפעה וחדשנות, אנחנו צריכות שזה יבער בנו. וזה לא משנה אם זה אופנה, כלי כתיבה, סדים או גלישה בים. זה לא משנה אם זה קשור לאנשים עם מוגבלות, קהל היעד המיידי של המקצוע, או לאוכלוסיה הכללית.
אז אם יש לכם משהו שבוער בכן, נסו להבין מה הטרנד הבא בו, מה הוא יכול לתרום לקהלי היעד השונים, צאו מהקלינקה ללמוד (ולעשות) והביאו לנו חדשנות למקצוע.
לאתר של עינת: https://61716c0679a59.site123.me/
לפייסבוק: https://www.facebook.com/einatdotan
לקבוצת אופנה מכלילה: https://www.facebook.com/groups/170888651846100/?ref=share
לאינסטגרם של עינת: https://www.instagram.com/einat_dotan_zach/
