איך יראה המקצוע שלנו בישראל בעוד 5 שנים? בעוד 10 שנים? ומי בכלל יקבע את זה, או יחליט? האם אלה יהיו האקדמיות, החוגים לריפוי בעיסוק? או בכלל השינוי יבוא מהשטח? אם הולכים אחורה בהיסטוריה, מי שהובילו שינויים, מי שהובילו מגמות, שינו סדרי עולם, אלה האנשים בשטח. החל ממרטין לותר קינג וזכויות אדם ועד לסטיב ג'ובס שחינך אותנו שאנחנו זקוקים לאייפון (כי הרי כשיצא האייפון, לא ידענו עד כמה אנחנו זקוקים לו ועד כמה זה יכול לייעל את חיינו).
כמו עמוד ענן, כך תלך לפני העדר
לפני כחודש, התאספו להן בחדר אחד, כ-15 מרפאות בעיסוק, ש-אש החדשנות והיזמות בוערת בהן. נפגשנו במטרה להקים גרעין ראשון של קבוצת עניין: "חדשנות ויזמות בריפוי בעיסוק". יש הרבה קבוצות עניין דרך החברה הישראלית לריפוי בעיסוק, וזו החדשה ביותר. המפגש התקיים בשיתוף עם קהילת TechAbility ששמה לה כמטרה לעודד חדשנות טכנולוגית, גם בקרב השדה הטיפולי (כלומר, אנחנו). התחלנו בסבב, וכל אחת הציגה את עצמה ואת הקשר שלה לעולם היזמי ו/או החדשני. חדר מפוצץ בהשראה, מפגן כוח של נשים חזקות שהלכו עם הרעיון שלהם והכניסו למקצוע שלנו רוח חדשה. מקבוצת וואטסאפ שמונה אלפי מרפאות בעיסוק שמדברות על תנאי עבודה, דרך מקימות מרכז טיפולים חדשני בדרום, דרך מרפאות בעיסוק שעובדות בהייטק (כמרפאות בעיסוק!!) ועד למטפלת הראשונה של שיטת הקוגפאן.
כמו שביל החלב שחוצה את השמיים/ אתה הולך ישר, לא שם לב לכוכבים/ שזוהרים כדי לסנוור את העיניים/ משהו בך יאמר לך המשך בדרכך.
זה לא פשוט להיות פורצת דרך. לפעמים, אנחנו לא יודעות שאנחנו פורצות דרך, אלא רק בדיעבד. כשמדובר בחדשנות, ובטח במקצוע כמו שלנו, יש המון רעשי רקע. חדשנות מפחידה, מאיימת, יכולה לפרק את הקיים והמוכר, וזה משהו שמרעיד מקצועות. אבל העתיד כבר כאן. והוא מתקדם מהר מידי. אנחנו, כקבוצת עניין, כגרעין ראשוני, רוצות להתחיל לחשוב לאן המקצוע שלנו צריך ללכת. אנחנו לא עתידניות, או טרנדולוגיות, אבל אנחנו מכירות את השטח. ובתור התחלה, צריך לתת במה לכל מה שקיים וחדשני. לכל מה שכבר קיים ולא לומדים אותו באוניברסיטה עדיין. ההגדרה של מהי מרפאה בעיסוק, או מהי התערבות סלאש טיפול בריפוי בעיסוק מאוד השתנתה בשטח. וצריך לתת על זה את הדעת. השאלה "זה ריפוי בעיסוק?" היא כבר לא רלוונטית לכל מי שיצאה מהקליניקה ועשתה עם הידע שלה משהו אחר, שונה, מהפכני. "כן, זה ריפוי בעיסוק. כן, זה באינסטגרם. כן, זה בוואטס אפ. כן, זה בהייטק".
כמו אווז הבר שחולף בשמי הערב/ הוא טס בראש החץ, לא נרתע מן המרחק/ והאינסטינקט מראה ובורא לו את הדרך/ משהו בך יאמר לך המשך בדרכך
טוב, זה ברור שהדרך ארוכה. צריך לכתוב חזון, ומטרות, ולדבר על ה-איך, או אולי קודם לדייק לעצמנו את ה-מה. הרי מה זה בכלל קבוצת עניין בנושא חדשנות ויזמות? מה זה בכלל קבוצת עניין? אנחנו מסתכלות בהערכה רבה על קבוצות עניין נוספות שקמו. למשל קבוצת עניין בנושא לקויות למידה שקמה לפני כ-20 שנים. הן כבר כתבו ניירות עמדה, ופעלו ברמה החוקתית, מנהלות קשרים מול משרדי ממשלה; הן עושות הכשרות ו-וובינרים. הן מציפות את הנושא הזה מהשטח – לשטח. ואנחנו? אנחנו קיימות חודש. אנחנו לא נרתעות מהמרחק. אנחנו מזמינות את כל מי שחפצה וחושבת שיש לה מה לתרום להצטרף כאן.
כמו בריז'יט ברדו שתפסה כבר את העסק/ השאירה מאחור את הטוב ואת הרע
לקראת סיום המפגש, פגשנו את מיטל קרני בוכמן. מייסדת שותפה בחברת Cognishine. מרפאה בעיסוק ששיתפה אותנו במסע היזמי שלה; על ההתפתחות המקצועית שלה ועל המוצר שפיתחה ויכול לשנות סדרי עולם בתחום הטיפול. יש מרפאות בעיסוק שהן סטראטפיסיטיות. כבר כתבתי את זה בטור השלישי. לא כתבתי בו על מיטל, אבל היא לגמרי אחת כזו.
כמו העץ שקם לתחייה מן השלכת/ משהו בך יאמר לך המשך
הרבה נאמר עלינו, המרפאות בעיסוק. שאנחנו מקצוע מנומנם, שאנחנו לא פועלות לשינוי. שלא השתנינו 50 שנים. אני מסכימה חלקית. אני חושבת שאולי היו כמה שנים טובות שבהן לא הרבה השתנה, אבל לאחרונה, יש רוח חדשה. יש שינויים. אני שמחה לחקור את הנושא, ללמוד ולהכיר עוד חידושים בעולם הזה. לפגוש כמעט כל שבוע מישהי שמנסה לקום מהשלכת. אולי אחת המטרות של קבוצת העניין, היא גם, שכולנו נהיה תחת מטריה אחת, נכיר אחת את השניה ונצעד קדימה ביחד. וכשאני אומרת ביחד, אני מתכוונת (ומקווה) לצעוד יחד – שטח, אקדמיה, שכירות, עצמאיות, יזמיות, מהפכניות, עובדות בקליניקות, עובדות בהייטק, עובדות במשרד.
כמו עמוד ענן, כך נלך לפני העדר/ משהו בך יאמר לך המשך בדרכך.
