והפעם; טור אישי.
לכבוד השנה החדשה, אני מקדישה את הטור הזה, לאחל לעצמנו, הקהילה המקצועית של המרפאות בעיסוק, איחולי שנה טובה. ברוח החג וברוח הטור.
שנהיה לראש ולא לזנב
אני מאחלת למרפאות בעיסוק באשר הן, להיות מובילות בעשייה שלהן. בין אם את שכירה וחלק מצוות במגזר הציבורי, ובין אם את עצמאית בקליניקה משלך. שנשכיל תמיד להיות בראש המחקרים, בראש החדשנות, שלא נפסיק להוביל וליזום בתוך מקום העבודה שלנו ומחוץ לו. מאחלת לנו להמשיך להיות הראש המקצועי ביותר, שאיתנו יתייעצו, שדעתנו תשמע, בכל החלטה קלינית או מחקרית, תפקודית או רעיונית.
שירבו זכויותינו כרימון
אתן כבר מכירות אותי, ויודעות שאחד הדברים החדשניים בעיני, (והחשובים בעיני) הוא היכולת שלנו לעמוד על זכויותינו. כתבתי בעבר על היכולות שלנו בשנים האחרונות לדבר על תנאים ושכר. על כך שאנחנו בהכרח נעשה עבודה טובה יותר, כאשר נהיה מתוגמלות יותר. אני מאחלת לנו, כמקצוע, כקהילה – לשיפור תנאים במגזר הציבורי, לשיפור המעמד באופן כללי של כל מקצועות הצווארון הורוד. שכאשר ישמעו אנשים מבחוץ שאנו עובדות במחלקה נוירולוגית/גן תקשורת/מחלקה סגורה, לא יגידו לנו "את עושה עבודת קודש", אלא יבינו שאנחנו עושות עבודה מקצועית ועל כך אנחנו צריכות להיות מתוגמלות.
שנפרה ונרבה כדגים
מאחלת לנו שנה פוריה ומלאה ברעיונות. שנה פוריה ביוזמות חדשות, קהלים חדשים שנגיע אליהם, פיתוחים טכנולוגים חדשים לטובת המטופלים שלנו, שירותים חדשניים שעוד לא הכרנו. שנגיע לכל מי שזקוק לנו, בזמן שמיטיב איתו ואיתנו. שנהיה בכל מקום; בקליניקות, בבתי החולים, במרכזי החדשנות, בחברות הייטק, במגזר הציבורי, בקביעת מדיניות. שנפרה אחת את השניה ברעיונות, בהדרכות, בלימוד עמיתים וביוזמות חדשניות.
שיסתלקו אויבינו
הקדשתי טור שלם לאויב מספר אחד של החדשנות. הלוא הוא הפחד. החדשנות-פוביה. חדשנות זה אכן דבר מפחיד. כמו כל שינוי, שמאיים על המוכר, ובטח ברמה המקצועית. לכבוד השנה החדשה, אני מאחלת לנו לסלק את האויב הכי גדול שלנו והוא הפחד. הפחד מחדשנות. שנהיה לקהילה שמעריכה חדשנות כמו קהילות טכנולוגיות, מדעיות. שנפעמות מכל חידוש וכל מיזם. שלא נחשוש מזה. כי אני יודעת מה באמת מפחיד אותנו, כשמתרוצץ לנו בראש רעיון חדשני. הפחד העמוק שלנו הוא לא מפני חוסר היכולת, אלא דווקא מעוצמתנו – מי אני שאצליח להוביל שינוי? מי אני שיקשיבו לבשורה שלי, לחדשנות שלי? האם אני ברת סמכה בתוך הבית המקצועי שלי? הרי סיימתי לימודים רק לפני 10 שנים, איך אוביל שינוי את אלה שסיימו לפני 25 שנים? איך יקבלו אותי ואת רעיונותיי חברות שלי לספסל הלימודים, הקולגות ממקום העבודה, המרצות שלי מהאוניברסיטה? אז אנא, סלקו את המחשבות הרעות האלה ובואו נברא עולם טיפולי חדשני יותר השנה.
שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה #1
כי אין דבר יותר מתוק מהגשמת חלומות. אני מאחלת לנו שנה של הגשמת חלומות מקצועיים. שנעז לחלום ונעז להגשים. שנעז לדרוש את זכויותינו כפי שאנו מעזות להילחם על המטופלים שלנו. שנעז לעצור, אם נרגיש שחיקה; זה לא רק הוגן עבור עצמנו, אלא זה נדרש עבור המטופלים שלנו.
שנעז. שנחלום. שנגשים.
שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה #2
אולי הדבר הכי חשוב, שנהיה לקהילה. קהילה מקצועית אחת. לא משנה תחת איזה מטריה אנחנו. שנהיה אחיות למקצוע, מפרגנות ומרימות האחת לשניה. שנבוא בשלום ולא בחשדנות כלפי רעיון חדש, יוזמה חדשה. שנגיד המון כן לאותן נשים חולמות וכך נקדם את המקצוע שלנו, למקום חדשני, מתקדם ומקצועי מאי פעם. שנדאג לעצמנו כקהילה, כמקצוע אחד. שנהיה אקטיביות לגבי זה וניקח את העתיד של המקצוע היפה ביותר בעולם, בידיים של עצמנו.
שנה טובה (:
ואם בא לכן לספר לי על החדשנות שלכן, על הרצון שלכן לתרום למקצוע, אני אשמח לשמוע ממכן: efratgubi@gmail.com
