חדשנות מסקרנת אותי. מהמקום הזה, ומתוך האהבה למקצוע הריפוי בעיסוק, והבנת חשיבותו, יצאתי לחקור את החדשנות במקצוע. אני יוצאת למסע הזה מאוד סקרנית ומזמינה גם אתכן ואתכם להצטרף אליי. ללמוד ולהכיר את אבולוציית המקצוע שלנו, ומה שמרתק, שזה קורה עכשיו.
והפעם, אני מקדישה את הטור ליום הריפוי בעיסוק העולמי, החל כל שנה בחודש אוקטובר. כל שנה נבחר נושא אחר. השנה הנושא הוא צדק עיסוקי.
אז מה זה בכלל צדק עיסוקי? ומה חדשני בזה?
צדק עיסוקי זהו מושג שנטבע אי שם בשנות ה-90. שתי מרפאות בעיסוק, האחת מקנדה (Elizabeth Townsend) והשנייה מאוסטרליה (Ann Wilcock) טבעו מושג זה והגדירו זאת כך: "הכרה בזכויות להשתתפות ומעורבות כוללת בעיסוקים יומיומיים עבור כל האנשים בחברה, ללא קשר לגיל, יכולת, מין, מעמד חברתי או הבדלים אחרים".
לא לכולנו קל עם הגדרות (או שזה רק אני?) אז רגע בואו נבין את זה שוב ונבין איך זה מתקשר לריפוי בעיסוק. צדק עיסוקי יקרה כאשר כל אדם יוכל לבחור במה להשתתף או במה להיות מעורב בעיסוקיו היומיומיים. כל אדם? כן, ללא קשר לגיל, למין, או למעמדו החברתי.
מה גרם לשתי מרפאות בעיסוק להגדיר מושג זה? זה הגיע מתוך הבנה שכאשר ישנו מצב של חוסר צדק חברתי – נוצר מצב שישנה מניעה או צמצום אפשרויות לגבי עיסוקים בהם רוצה או צריך האדם להיות מעורב. ועיסוקים זה הכי אנחנו. הכי ריפוי בעיסוק.
אבל מה זה אומר? מה אנחנו כמרפאות בעיסוק יכולות לעשות בנידון?
אליזבת׳ טוענת שברמה הפרטנית אנחנו צריכים לשאול את האדם מה מונע ממנו לבצע את העיסוקים החשובים לו ולנסות לאתר את חוסר הצדק ולפעול לשנותו. (למשל נגישות בבית, חוסר משאבים בסיסיים…)
וברמה היותר רחבה היא מדברת על כך שאנחנו יכולים להוסיף לקולו של האדם הבודד, שנמנע ממנו להשתתף בגלל מגבלה (או כל סיבה אחרת), למשל מול התקשורת או בקביעת מדיניות.
הדברים נהיים ברורים יותר. ויותר מזה, אני מתחילה להבין, שכל מרפאה בעיסוק, מטעמה או מטעם עמותה או ארגון, שפונה למשרד הבריאות, יושבת בדיונים בכנסת, כותבת הצהרות מול או נגד מקבלי ההחלטות, בעצם פעולת לטובת צדק עיסוקי. אנחנו שנים מנסות להשמיע את קולו של האדם הבודד, גם דרך קביעת מדיניות. זה משהו שהמקצוע שלנו עושה כבר שנים בארץ, ואני חושבת שזה בדיוק עונה להגדרה של לפעול לטובת צדק עיסוקי.
רק שאני מחפשת חדשנות פה בטור. מחפשת את המרפאה בעיסוק, שתספר לי על משהו שעוד לא שמעתי שעושים פה בארץ, והוא חדשני (לא בהכרח טכנולוגי כמובן) והוא מקדם צדק עיסוקי.
פגשתי את ד"ר סיון רגב. המרפאה בעיסוק עם 28 שעות ביממה. חוקרת, מרצה, יזמית בתחום בריאות הנפש, מתנדבת, עורכת בכתב העת הישראלי לריפוי בעיסוק, משתתפת בכנסים בינלאומיים (ועוד). כחלק מעבודתה, סיון יושבת בוועדות סל שיקום, ובעיקר במחוז ירושלים. "כל העבודה היא בשיח, שאילת שאלות, ודיון על תוכנית השיקום של האדם. יש לא מעט פונים דוברי ערבית, לעתים באופן מוחלט ולעתים יחד עם עברית או שפות נוספות". כך סיון. היא מספרת על עבודתה הקודמת כמרפאה בעיסוק, במועדון תעסוקתי, בו המשתקמים דיברו שפות שאינן עברית.
"החלק של השפה היה מחסום לאפשרות להבין לעומק את העיסוקים, הרצונות, הגורמים המעכבים וכל המידע שאנחנו כמרפאות בעיסוק אוספות כל הזמן". אומרת לי סיון ומספרת כי החליטה לצאת ללימודי ערבית לפני כשנה. זהו קורס ערבית מדוברת, בתוכנית ייחודית, המתוארת כך: הקרן לירושלים והמרכז הבין תרבותי לירושלים הגדירו כאחת ממשימותיהם לעודד את לימודי השפה הערבית בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים. באופן מיוחד, הוגדר הצורך שאנשי מקצוע דוברי עברית בפרויקטים יהודים-ערבים או שעוסקים במתן שירותים לקהל דובר-ערבית יהיו בעלי רמת ערבית נאותה.
שוב הגדרות, אז תנו לי לפשט עבורכן: תכנית ירושלמית, לערבית מדוברת (ולא ספרותית כמו שלומדים בבית ספר) לאנשי מקצוע דוברי עברית (רגע לא סיימנו עם כמה זה מדויק:) שעוסקים בשירותים לדוברי ערבית.
"לימודי הערבית המדוברת, מאפשרים לי להיות משמעותית בשיח הזה, להבין את השיחה מיד ראשונה, ולתרום בשאלות. דוגמה שאני גאה בה – משפט קצר אך שלם ששאלתי – אשה דיברה איתנו על הפחד שלה מאוכל – ושאלתי אותה – كل نوع اكل שזה – כל סוג של אוכל? בינתיים זה השיא שלי, אבל מבחינת הבנה אני כל פעם רואה שאני מבינה יותר ויותר וגם אם אני בסוף שואלת בעברית ומתרגמים, את מה שהם אומרים אני כבר ממש מצליחה להבין."
אני עדיין רוצה להקשות ולהבין, מה רע בעצם במתורגמנים? סיון עונה לי כי: "דרך השפה מגלים גם הרבה על העמדות של האנשים על דברים שהם עושים. איך שהדברים נאמרים, מספר לנו (המרפאות בעיסוק) על המוטיבציות, הרצונות, החששות ועוד הרבה מידע שהולך לאיבוד בתרגום".
אז אני מבינה למה זה צדק עיסוקי. מה חדשני פה? אני מזמינה אתכן להיזכר שוב מהי חדשנות. חדשנות מוגדרת לרוב כיכולת להפוך רעיונות יצירתיים לבעלי ערך מועיל, העלאת רעיון יצירתי והטמעתו והיכולת לחשוב ולפעול אחרת באופן מועיל (Peters, 1997). רגע, יותר מידי מילים. בואו נפרק את זה. לוקחים רעיון (יצירתי) והופכים אותו למועיל.
זה בדיוק מה שעשתה סיון. היא הבינה שהפער שקיים הוא לא בהכרח בשפה, אלא במה שמתבטא באיך שמדברים את השפה. לפני עשור, מתורגמן היה מספיק. היום, החדשנות מתבטאת ביכולות גבוהות יותר של גיוון, בשיח מתקדם יותר על הכללה. החדשנות מתבטאת בנקודת המבט החברתית שלנו וזה מרגש ומתקדם ונאור יותר.
ככל שאני חושבת על זה יותר, אין משהו יותר חדשני מצדק עיסוקי. זה מושג עם תנועה, מושג שמתפתח ומשתנה כל הזמן. אז גם אם זה מושג משנות ה-90; צדק חברתי, ואיתו צדק עיסוקי, הם מושגים דינמיים. מה שהיה נראה לנו צודק, מכיל ומאפשר לפני כעשור, היום נראה לנו כאפלייה (לא פחות). דברים שאיפשרנו לא מזמן, היום, כנשות מקצוע בשיח הזה, אנו מבינות שיש לנו עוד במה להשתפר. המקצוע שלנו מתחיל להיפתח לעולמות תוכן של צדק, של גיוון והכללה, וזוהי יציאה מהקליניקה המוכרת והידועה. ולכן זו חדשנות. ולכן זו בשורה.
לכבוד חודש הריפוי בעיסוק העולמי, ולכבוד הנושא הנבחר, אני מאחלת לנו צדק עיסוקי, גם כנשות מקצוע, כמפרנסות, כקולגות. שנפעל למען עצמנו ולמען הגילדה המקצועית שלנו, כפי שאנו פועלות לטובת המטופלים שלנו. לטובת צדק פנים-עיסוקי ופנים מקצועי, בו נייצר לעצמנו מרחב שנרגיש בטוחות, מתוגמלות ומתפתחות.
חודש ריפוי בעיסוק שמח !
