גורמים מנבאים לחזרה לעבודה לאחר פציעות טראומטיות של שריר-שלד בישראל: סקירת ספרות נרטיבית

מילות מפתח: השתתפות בעבודה, פציעות, פרקטיקה מבוססת ראיות, ריפוי בעיסוק

תקציר

רקע: החזרה לעבודה לאחר פציעה טראומטית של שריר-שלד [1] הינה תהליך מורכב המושפע מגורמים רפואיים, פסיכו-סוציאליים ואישיים ואחת הבעיות המרכזיות בתהליך השיקום. התערבויות הקשורות להשתתפות בעבודה הן חלק מרכזי במקצוע הריפוי בעיסוק. ועם זאת, המעורבות של מרפאים בעיסוק בתחום העבודה לאחר פציעות היא עדיין מוגבלת. מרפאים בעיסוק צריכים לזהות את הגורמים המנבאים השונים על מנת לעודד השתתפות בעבודה. מידע זה עשוי להשפיע על ההתערבות בטיפול בריפוי בעיסוק. מטרת הסקירה: לסקור את המידע המצוי בעניין הגורמים המנבאים חזרה לעבודה לאחר פציעות ממחקרים שנעשו בארץ בעשר השנים האחרונות. שיטה: חיפוש במאגרי מידע (, CINAHL, Google scholar PubMed) של מאמרים בעברית ובאנגלית שעסקו בחזרה לעבודה לאחר פציעות בישראל בשנים 2022-2012. ממצאים: מתוך 90 המאמרים שנסרקו עבור מילות החיפוש: "חזרה לעבודה", "גורמים מנבאים", "פציעות", "ישראל", בסך הכול נמצאו חמישה מחקרים שנעשו בארץ בשנים 2022-2012. נמצאו 15 גורמים מנבאים: גורמים באדם – גיל, מגדר, מצב משפחתי, רקע סוציו-אקונומי, השכלה, קבוצות אתניות, חומרת הפציעה, חומרת הכאב, חומרת המגבלה התפקודית, תגובה רגשית לטראומה ומסוגלות עצמית. גורמים בעיסוק – דרישות גבוהות ועומס בעבודה. גורמים בסביבה – מעורבות בתביעה משפטית, נסיבות הפציעה ומעורבות של הביטוח הלאומי. מסקנות: כדי לקדם השתתפות בעבודה לאחר פציעות, תוך יישום גישות הוליסטיות בטיפול בריפוי בעיסוק, חשוב להכיר את הגורמים השונים המשפיעים על חזרה לעבודה ולתת להם מענה. חשוב לפתח למשל תוכניות התערבות למטופלים עם השכלה נמוכה ולהתייחס להקשר האתני. על כמה ממנבאי החזרה לעבודה כמו: כאב, תגובה רגשית לטראומה ומסוגלות עצמית, אפשר להשפיע על ידי התערבויות ספציפיות בריפוי בעיסוק. יש מקום למחקר שבו תיבדק  ההשפעה של התערבויות אלו על החזרה לעבודה.

תודות

מאמר זה נכתב לזכרו של פרופ' רפאל ש' כראל מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, שהיה אחד ממנחי עבודת הדוקטורט שלי. איש רב פעלים, מנטור, מדריך מקצועי, איש ספר ומורה, אדם רגיש ונעים הליכות. יהי זכרו ברוך.

מסר עיקרי

1. יש לאתר את המטופלים המצויים בסיכון לחזרה מאוחרת לעבודה ולהתייחס אליהם בתהליך ההתערבות והשיקום בריפוי בעיסוק.
2. מומלץ לפתח תוכניות התערבות ספציפיות בריפוי בעיסוק השמות דגש על גורמים כגון: כאב, דרישות עבודה ומסוגלות עצמית על מנת לעודד חזרה מוקדמת לעבודה.
3. מומלץ על המשך מחקרים ניסויים בריפוי בעיסוק בנושא החזרה לעבודה לאחר פציעות שריר-שלד, שיבדקו את ההשפעה של התערבויות השמות דגש על הגורמים המעכבים חזרה לעבודה.

Key words: Work Engagement, injuries, evidence-based practice, occupational therapy

Abstract

Background: Returning to work after traumatic musculoskeletal injury [2] is a complex process that is affected by medical, psychosocial, and personal factors and that pose main problems in the rehabilitation process. Interventions related to work is a central part of the profession of occupational therapy (OT). Thus, the involvement in the field of vocational reintegration after injuries is insufficient. Occupational therapists need to identify various factors so as to influence the intervention. Purpose of the review: To review the studies conducted in Israel in the context of prognostic factors for return to work after injuries in the past ten years. Method: A systematic search in databases (CINAHL, Google scholar PubMed) of articles in Hebrew and English that dealt with returning to work after injuries in Israel in the years 2012-2022. Results: Out of the 90 papers scanned for the search words: return to work, predictive factors, injuries, Israel, 5 studies and 15 predictors were found: Personal factors – age, gender, marital status, socioeconomic background, education, ethnic groups, severity of injury, pain, and the severity of the functional disability, emotional response to trauma and self-efficacy. Occupational factors – High demands and workload. Environmental factors – involvement in a lawsuit, the circumstances of the injury and involvement of the National Insurance institution. Conclusions: It is important to know the factors that influence return to work in order to promote work participation, while applying holistic approaches in OT treatment. When developing intervention programs for patients with low education and consideration the of ethnic context is important. The predictors pain, emotional response to trauma, and self-efficacy may be modified by specific OT interventions. Research to examine the effect of these interventions on returning to work is recommended.

Acknowledgments

This paper was written in memory of Prof. Rafael S. Carel from the School of Public Health at the University of Haifa, who was one of the supervisors for my doctoral dissertation. He was man of great deeds, a mentor, a professional guide, a teacher, and a sensitive and pleasant person.

https://doi.org/10.55134/lupdnroq

למאמר המלא